הגירושין

גירושין הם שברו של החלום. מי תיאר לעצמו – אם מדובר בבני הזוג עצמם ואם מדובר באורחים הרבים שבאו לחתונתם – כי האושר הזה, האהבה הגדולה הזו, יסתיימו בגירושין. גירושין מכוערים אפילו בחלק מהמקרים.

אלא ש"עם כל הצער שבדבר" מדובר בעובדת חיים; על-פי הסטטיסטיקה אחד מכל שלושה זוגות נשואים יתגרש במהלך 6 שנות הנישואין הראשונות. שיעור בלתי נתפס, בכלל, ובלתי נתפס בדרך אל החופה ומתחתה, בפרט.

אמרה חביבה הרלוונטית לעניין זה גורסת: "לא פחות מכפי שצריך לדעת עם מי להתחתן, צריך לדעת ממי להתגרש".

אך כדי להפוך את העניין לרציני ומאמרה חביבה לדרך ביצוע, ישנם בכל זאת מספר דברים שאפשר לנקוט כדי שבמידה שנכנסים בגדרה של הסטטיסטיקה המצערת הנ"ל, לפחות יהיה סיכוי כי הגירושין יהיו קשים פחות, מכוערים פחות, וכאלה שאינם משאירים אדמה חרוכה אחרי שקרב הגירושין מסתיים.

כך למשל, כדאי לחשוב על הסכם טרום נישואין ואפילו על הסכם טרום גירושין. כל אחד מאלה הנו הסכם שבו מפורט מראש, מהו התסריט שלפיו יתנהלו הגירושין – אם וככל שהדברים אכן יגיעו לכדי כך, לרבות שאלת מזונות אישה (ראה הדף המתאים באתר).

עוד כדאי, לחתום על הסכם יחסי ממון – זאת במיוחד אם הצדדים מגיעים לנישואין במצב כלכלי שונה האחד מהשנייה ובמיוחד אך לא רק, אם לצד אחד יש נכסים ולשני לא.

המכשירים הנ"ל; הסכם טרום נישואין ו/או הסכם טרום גירושין ו/או הסכם יחסי ממון ימנעו מראש מלחמות על רכוש בתוך מהלך הגירושין. וזה הרבה!

בכלל, נהוג לומר "גדרות גבוהות מצמיחות שכנים טובים". בשינויים המחוייבים לענייננו, ה"גדרות" יהיו תנאים ברורים ומוגדרים של מה הולך לקרות ומה לא הולך לקרות במהלך הגירושין. ממש כמו הגדר הגבוהה שמונעת מהשכן להיכנס לחצר שכנו – אפילו עבר במוחו רצון לעשות כן, כך ממש "גדר של תנאים ברורים", תמנע מראש מכל אחד מהצדדים מלעשות בדיוק את אותם דברים שהסכמים כאלה נולדו כדי למנוע אותם, אפילו עבר במוחו רצון לעשות כן. זה פשוט לא יהיה אפשרי.

בצד העניין הפרקטי ישנו גם עניין פסיכולוגי בתרחיש כזה; הידיעה כי דברים שהרבה עורכי-דין היו מייעצים ללקוחות שלהם לעשות ולפעול לקראת ובמהלך קרב הגירושין, פשוט אינם אפשריים לביצוע, יש בה כשלעצמה לא רק להנמיך את גובה הלהבות, אלא למנוע מראש את צמיחתן לגובה. מה שבתורו, ינטרל מראש "מטענים נפיצים" רבים, נטרול מראש שיגרום מראש לצד האחר להיכנס למיינסט של "אל תחשוב על זה אפילו".

כל מאסטר באומנויות לחימה ידע ללמד אותך כבר בשיעור הראשון מפרי החכמה הסינית והיפנית העתיקות כי הדרך הטובה ביותר לנצח קטטה, הנה להימנע ממנה!

לפיכך, גם אם מי מהצדדים שש אלי קרב, הידיעה כי ישנה גדר גבוהה שלא ניתן לעבור אותה, "מרגיעה אותו".

ומצעדי המנע החכמים המומלצים לכל זוג נבון כנ"ל, נפנה עתה בקצרה לעקרונות יסוד בביצוע הגירושין עצמם;

ראשית כל, כדאי לדעת כי להתגרש במדינת ישראל, ניתן רק ברבנות / בית הדין הרבני (למעט להט"בים – ראה בדף המתאים).

יתרה מכך, גם אם כל ענייני הגירושין נדונים בבית המשפט לענייני משפחה ואפילו שם גם ניתן פסק דין המכריע בסכסוך הגירושין, עדיין, כדי לממש את הגירושין עצמם יש לעבור בבית הדין הרבני שרק לו, הסמכות לגרש את הצדדים זה מזו.

הדברים אמורים גם למי שנישא בנישואין אזרחיים בחו"ל (שזו האופציה היחידה להינשא נישואין אזרחיים בעת כתיבת מאמר זה).

יתרה מכך; יש גם מושג שנקרא "גירושין לחומרה". בהליך זה של גט לחומרה ינקוט בית הדין הרבני במקרה שיש ספק בדבר יהדותו של אחד מבני הזוג, מה שמשליך בהכרח על כשרותם של נישואין כאלה. במקרה כזה ינקוט בית הדין הרבני הליך הנקרא גירושין לחומרה, כדי להביא למצב שבו אפילו אם יש ספק בדבר כשרות נישואיהם של זוג כזה, לא יהיה ספק בדבר גירושיהם זה מזו.

דוגמא נוספת לנקיטה של גירושין לחומרה על-ידי בית הדין, הנה מקרה שבו נישאו הצדדים בנישואים אזרחיים בחו"ל (כאמור בעת כתיבתו של מאמר זה לא ניתן להינשא בנישואין אזרחיים בארץ). שוב, אותו עיקרון / נרטיב כלומר: אם יש ספק בדבר כשרות נישואיהם של הצדדים, לא יהיה ספק בדבר כשרות גירושיהם, מה שיאפשר לכל אחד מהם להמשיך בחייו ולשמור לו את האפשרות להינשא בעתיד כדת משה וישראל.

יהיו גם מקרים שחרף נסיבות כנ"ל שבדרך כלל יביאו לצורך בגירושין לחומרה, ישקול בית הדין הרבני לוותר מדעת על ההליך הזה. בין יתר מקרים כאלה ניתן למנות מצבים בהם יש סכנה כי האישה תישאר עגונה בשל סרבנות גט מצד בעלה, או היעדרותו. גם במקרים שבהם יש חשש כי הילד שילדה האישה מגבר אחר יוגדר כממזר.

תרחיש נוסף שבו ינקוט בית הדין הרבני הליך של גירושין לחומרה הנו מקרה בו במשובה ובלא כוונה אמיתית להינשא, מתקיים "טקס" בנוכחות עדים שבו אומר הגבר לאישה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". במקרה כזה יש ספק בנישואין. בית הדין מוודא כי לא יהיה ספק בגירושין וכי האישה תהיה חופשיה להינשא מחדש ו"מותרת" על-פי ההלכה.

לסיכום, עצם קיומן של הגדרות הגבוהות כמפורט מעלה, יכול בהרבה מקרים לסכל מחשבה על גירושין מצד מי מהצדדים – שמבין שלפחות כדאיות כלכלית אין בכך – שאחרת, היה מתפנה מקום לפתח מחשבות וציפיות על תרחישי גירושין כאלה ואחרים. בהתאמה, יתאפשר סיכוי של ממש לשקם את הנישואין בדרך כזאת או אחרת שכן כאמור, אופציה של גירושין שרווח כלכלי בצידם לא יעמוד על הפרק.

לכן אני ממליץ בחום ובתוקף למסד את אותן גדרות עוד בטרם הנישואין כשהאהבה והאמון ההדדי בשיאם – ומחשבה על גירושין כלל לא עולה על הדעת. האמת, אם תחשבו על זה, הדת היהודית מצאה את ההיגיון הזה כנחוץ כבר לפני אלפי שנים; הכתובה! לאמור, ברגע המאושר ביותר בחייו של הזוג העומד תחת חופתו, כבר אז יש לקבוע את התוצאה הכלכלית של הגירושין. ומכאן ניגש לכמה היבטים פרקטיים;

משמורת ילדים וחלוקת זמן הורי

בעקבות גירושיהם של ההורים, יקבע בית המשפט לענייני משפחה (בין אם בהסכמת ההורים ובין אם בדרך של הכרעה באמצעות פסק דין) מי יהיה ההורה ההורה שעמו ואצלו יתגורר הילד שהוא זה שיהיה האחראי על גידולו והתפתחותו של הילד על מכלול ההיבטים הנוגעים לכך וזאת ברמת השגרה היומיומית. הנושא נקרא משמורת ילדים, וההורה כנ"ל נקרא ההורה המשמורן.

זכותו של ההורה האחר לקחת חלק בחייו של הילד הקטין, תיקבע במסגרת מה שנקרא בעבר "הסדרי ראייה" ואילו כיום, מדובר על שם ראוי ומשקף הרבה יותר: חלוקת זמן הורי.

לקביעת משמורת הילדים ו/או לחלוקת הזמן ההורי, תהיה בעקבות פסק הדין המעודכן והמנחה של בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) השפעה בלתי מבוטלת על החבות במזונות הילדים (ראה על כך בהרחבה במאמר "מזונות ילדים" באתרנו.

אפוטרופסות

האפוטרופסות על הילד הקטין אינה קשורה במשמורת הילדים ואינה קשורה במיהותו ו/או בזהותו של ההורה המשמורן. האפוטרופסות על הילד הקטין מוקנית לשני ההורים ביחד ובאופן שווה. ההורה המשמורן, חרף היותו כזה, לא יוכל להחליט לבדו החלטות בכל הנוגע למקום המגורים של הילד, חינוכו, בריאותו ועוד כהנא החלטות מהותיות אחרות הקשורות בחייו של הילד הקטין ו/או באיכותם.

משמורת ילדים וזמניי השהות, יכולים להיקבע לאחר משא ומתן בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין או על ידי בית המשפט בפסק דין. בתי המשפט נעזרים בחוות דעת של פקידת סעד לסדרי דין מהרווחה או מומחה מתחום הפסיכולוגיה שבית המשפט ממנה מטעמו. החלטה בדבר משמורת ילדים לעולם אינה סופית וניתן לפתוח אותה מחדש בכל עת עם היוצר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של טובת הילד.

הפסיקה בעניינם של קטינים הינה בהתאם לטובת הילד. משמעות עקרון "טובת הילד" היא שמירה על בריאותו הגופנית, הנפשית וסיפוק צרכיו הגופניים, החומריים והנפשיים של הילד. מונח זה הורחב לעיקרון "זכויות הילד". משמעותו היא שהילד הוא ייצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאיים משל הוריו כאשר ההגנה החוקתית מגיעה לו. לילד יש זכויות ככל אדם בגיר כגון: חופש התנועה, הדת והביטוי וכן זכויות מאת הוריו כגון: חינוך, בריאות, שמירה על רכושו, זכותו להדרכה וייעוץ מן ההורים והשתתפות בהחלטות הנוגעות לחייו.

"חזקת הגיל הרך" על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובעת הנחה מקדמית לפיה ייטב לילד/ה להיות בחזקת אמו לפחות עד הגיעו לגיל שש מאחר ובגיל זה זקוקים הילדים לטיפול ולהשגחה צמודים ועל כן מקומם הטבעי הוא אצל האם. אולם חזקה זו ניתנת לסתירה. כיום קיימים מקרים רבים בהם אבות ואמהות חולקים משמורת ילדים משותפת מתחת לגיל שש.

התחשבות ברצון הילד יכולה לבוא בין השיקולים שבית המשפט ישקול בקובעו מי יהיה ההורה המשמורן אולם התחשבות בדעתו תעשה בדרך כלל לגבי ילד בגילאים 13-14 ואילך.

בית המשפט מחויב בשמיעת הקטין טרם מתן החלטה בעניינו. מדובר בשיחה בלתי פורמאלית, המתרחשת בלשכתו של השופט ללא נוכחות ההורים. בשיחה בוחן השופט את רצון הילד, מהי מידת השכנוע שלו והאם הופעלה על הילד השפעה לא הוגנת אשר הובילה אותו לרצון האמור.ככל שהילד מבוגר יותר כך גוברת הנטייה לתת משקל לרצונו. התעלמות מרצונו או דעתו מוצדקת בעיקר כאשר הילד רוצה בדבר שהוא על פניו לרעתו או כשיש בסיס להניח שדבריו אינם משקפים את רצונו האמיתי.

משמורת משותפת

כיום יותר ויותר נוטים בתי המשפט לפסוק משמורת משותפת במצב בו האב רוצה בכך וזאת לאחר קבלת חוות דעת פסיכולוג הנערכת לשני ההורים. במשמורת משותפת זמניי השהות המקובלים הם פעמיים בשבוע מסיום המסגרות החינוכיות ועד למחרת בבוקר אז יוחזרו ישירות למוסד החינוכי, וכל סופ"ש שני כולל מוצ"ש ועד ליום ראשון, עת יוחזרו הילדים ישירות למוסד החינוכי בו הם לומדים. כן יום נוסף באמצע השבוע, בשבוע בו הילדים אינם שוהים עם ההורה בסוף השבוע, באופן שעל פני טווח של שבועיים הילדים לנים אצל כל הורה 7 ימים. אולם ייתכן כי גם אם הפגישות באמצע השבוע הן ללא לינה או אם הילדים חוזרים במוצ"ש לבית אימם, עדיין יכולה המשמורת להימצא בטווח של המשמורת המשותפת.

בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי.

מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.

זמניי שהות וחלוקת זמן הורי ("הסדרי ראייה")

בהעדר משמורת משותפת הסדרי הראיה המקובלים הם ביקור עד שני ביקורים באמצע השבוע בשעות אחר הצהרים, בימים ובשעות קבועות. בדרך כלל הילד נלקח מבית האם ומוחזר לבית האם לא יאוחר מהשעה 21:00. בשבתות ישהה עם אביו אחת לשבועיים, בדרך כלל הילד החל מלפני כניסת השבת ועד למוצאי שבת.

חגים – נהוג לחלק את החגים מחצה במחצה בצורה מחזורית כך שבמחזור של שנתיים יבלה הילד כל חג עם אחד מהוריו.

חופש הגדול – נהוג לחלק שווה בשווה בין ההורים את התקופה בה אין קייטנה לקטינים ולהשאיר את זמניי השהות הרגילים כל עוד מתקיימות מסגרות חינוכיות לילדים בחופש הגדול.

חו"ל – רצוי להסדיר כי הוצאת ילד לחו"ל תהא טעונה הסכמה מראש ובכתב של ההורה השני ואת תקופת החופשה. הזוגות המחמירים דורשים ערבויות להשבת הילדים לארץ ומוציאים צו עיכוב יציאה מן הארץ לילדים על מנת למנוע הברחתם לחו"ל.

תסמונת הניכור ההורי ושלילת מסוגלות הורית

תסמונת הניכור ההורי או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני. המדובר במקרים קיצוניים ביותר של הסתה קשה מצד האם, הגורמת לניתוק הקשר עם האב, ואז הופכים הילדים להיות "סרבני קשר". הורה המונע קשר כזה איננו בעל מסוגלות הורית מאחר ואינו מודע לצרכי הילד ואינו רגיש להם ועל כן עדיף לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין הורהו האחר. הסתה של אחד ההורים יכולה להביא לשלילת המשמורת שלו והעברתה להורה השני בשל אי מסוגלות הורית המתבטאת בחוסר יכולת לאפשר את הקשר עם ההורה השני.

השקיעו כל מאמץ לשקם את הנישואין. "קר שם בחוץ". אף אחד / אחת לא מחכה לך שם. המחשבות על חיים סוערים מלאי סיפוק שכל מה שמפריד בינך לבינם הנו הגירושין מבן/בת הזוג, מסתברים מהר מאוד כאילוזיה. כפנטזיה המתנפצת על סלעי המציאות. ואז בדרך כלל, אין דרך חזרה וזאת בין היתר בשל משקעים קשים שהותיר קרב הגירושין (אם לא הוקמו אותן גדרות מראש ומבעוד זמן).

עוד אני מפציר בכם; גם אם כלו כל הקיצין ונכנסתם להליך הגירושין, הישארו בני אדם! אתם מתגרשים זה מזו אבל לא מילדיכם שיהיו בריאים! הם זקוקים לכם גם כהורים גרושים. אתם, כדי להיות להם הורים טובים גם כהורים גרושים, כדאי שיתאפשרו ביניכם יחסים טובים. אגב, זה טוב וחשוב לא רק עבור הילדים. גם עבורכם עצמכם זה חשוב – גם אם לא כאלה נראים לכם הדברים כשאתם קוראים מאמר זה – בנסיבות בהן אתם קוראים אותו;

כל אחד מכם ירצה להמשיך בחייו בשלווה תוך שהוא אף שואב סיפוק והערכה עצמית מהידיעה כי הוא הורה טוב. מצב כזה יהיה לפחות קשה יותר אם לא בלתי אפשרי אם נותרה אדמה חרוכה ביניכם עקב מלחמת גירושין יצרית. וישנם גם אתם עצמכם. לכל אחד מכם יהיה קשה להקים חיים חדשים בני קיימא, אם ברקע מפעילים רגשות שליליים את הצד השני. זה בהכרח מחלחל לקשר החדש ובמקרים לא מעטים הורס גם אותו. אל תשאירו אדמה חרוכה.

עוד המלצה חמה;

לעולם אל תעשו שימוש בילדים כדי לנגח את הצד השני. היו מספיק בוגרים ואחראים כדי לא לעשות זאת.

הישארו בני אדם!

ולא פחות חשוב;

אל תפנו לעורך-דין זול. במלחמה שאולי החשובה בחייכם וכזו שתוצאותיה עומדות להשפיע בעצימות גבוהה על המשך חייכם, אל תבחרו עורך-דין על-פי המחיר שאותו הוא גובה. ההתפכחות מצעד מוטעה מיסודו שכזה, עשויה להיות כואבת והרת גורל.